הכ"ד בעניין זיכוי פה אחד של ולנטין טוקילה, מעבירת רצח

החלטנו לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק, מעבירת הרצח שיוחסה לו בכתב האישום.

השופט ישעיהו שנלר

פתח דבר :

1.         הפרשה בה עסקינן, מיוחדת וחריגה היא. מעורבים בה עובד זר, רופא בהכשרתו - הוא הנאשם דנן ויוסי זוהר (להלן - הבן או יוסי) בנו של המנוח, משה זוהר ז"ל (להלן - האב או המנוח), שנפטר ביום 12.4.02 (להלן - יום הפטירה). כך גם קשורה לפרשה אשתו השניה של המנוח, הגב' שרה זוהר (להלן - שרה).

המנוח, יליד 1942, חלה בשנת 1998 במחלה קשה וסופנית של ניוון שרירים (ALS). מצבו הבריאותי והתפקודי של המנוח הלך והדרדר, עד שלבסוף רותק המנוח למיטתו ונזקק לטיפול סיעודי צמוד למלוא שעות היממה, כך גם להנשמה מלאכותית באמצעות מכונת הנשמה. את העזרה הסיעודית מילא הנאשם, עובד זר אזרח מולדובה, מראשית שנת 2001. טרם לכן סעד את המנוח עובד זר אחר בשם איגור (להלן - איגור).

2.         טרם פטירת המנוח, פרץ סכסוך קשה בין שרה לבין הבן, ובהתאם לטענת הבן, פרץ גם סכסוך בין המנוח לבין שרה. במסגרת זו, ובין היתר, הוצאה שרה מבית המנוח ששימש כמקום מגורי המנוח ושרה עד אז (להלן - הבית או הבית ברמת השרון); הוצאו כספים ונערכו ניסיונות להוצאת כספים מחשבונות הבנק השונים שע"ש המנוח וכן ננקטו הליכים משפטיים בעניינו של המנוח (להלן - הסכסוך). בהמשך הרצאת הדברים, נפרט בהרחבה בנושא הסכסוך, והקשר הנטען שבין סכסוך זה לבין הפרשה דנן, עליו ביקשה להצביע התביעה בטענותיה בפנינו. די אם נציין כי בסמוך למותו אף ערך המנוח צוואה חדשה בה הנוחלים הינם ילדיו מנישואיו הראשונים, תוך ביטולה של צוואה קודמת בה נכללה גם שרה בין הנוחלים.

3.         במועד פטירת המנוח לא עלה חשד אצל גורמי המשטרה כי מותו של המנוח נגרם בשל אירוע פלילי כלשהו. צוות מד"א שהוזעק לבית המנוח קבע כי הוא נפטר כתוצאה מדום לב על רקע מחלתו הקשה (ת/82), וכך גם בדו"ח המשטרה שנערך בבית המנוח בליל הפטירה, ציין פקד אלעד נבות: " בביקור בזירה לא נראו סימנים המצביעים על אירוע פלילי להתרשמותי מהבן והעובד נראה שהמדובר באדם חולני שמת מוות טבעי" (ת/149).

והנה, תשעה חודשים לאחר פטירת המנוח וללא קשר לכך, נעצר הנאשם ביום 16.12.02 על-ידי משטרת ראשון-לציון (להלן - משטרת ראשון) בחשד לרצח אשתו ליליאנה, ואישה קשישה בה טיפלה ליליאנה באותה עת (להלן - הרצח הכפול).הנאשם נחקר בפרשת הרצח הכפול והודה בביצועו, וכן ערך שיחזור לבקשת החוקרים במקום הרצח. לשאלת החוקרים הסביר הנאשם, בין היתר, כי רצח את אשתו בשל "התעללויותיה" בו ובשל סירובה להתגרש ממנו, וכן סיפק הסברים נוספים כאלה ואחרים. חוקרי המשטרה ביקשו לברר אודות הנאשם ומעשיו, טרם הרצח הכפול, והנאשם מסר פרטים על עבודתו אצל המנוח. אולם, הנאשם לא הסתפק בתיאור לקוני של עבודתו, אלא פרט בהרחבה אודות הסכסוך וכן מסר לחוקרי המשטרה כי המנוח הבטיח לו טרם פטירתו, חצי מיליון דולר, אם הנאשם יסעד אותו עד יומו האחרון (להלן - הבטחת המנוח).

במסגרת חקירתו במשטרת ראשון, נשאל הנאשם אודות נסיבות פטירת המנוח, ובתחילה מסר כי מדובר במוות טבעי, אולם בהמשך - וכפי שיפורט בהרחבה - מסר כי אם המנוח נרצח, הרי הבן רצחו. משלב זה, החלה חקירת הנאשם במשטרת ראשון להתמקד גם במותו של המנוח, אם כי עיקר חקירת הנאשם שם, נסבה אודות הרצח הכפול.

4.         נוכח דברי הנאשם בכל הקשור למותו של המנוח, נפתחה חקירה משטרתית במשטרת גלילות בנושא מות המנוח והנאשם הועבר למשטרת גלילות (להלן - משטרת גלילות), שם נחקר ימים כלילות אודות פטירת המנוח. במקביל, ועל רקע הפרסום בדבר מעצרו של הנאשם בחשד לרצח הכפול, טען הבן כי התעורר אצלו החשד שמא הנאשם מעורב גם במותו של המנוח, והוא פנה מיוזמתו למשטרה בנושא זה, אולם בשלב זה לא זכתה פנייתו להתייחסות הראויה.

5.         בחקירתו במשטרת גלילות מסר הנאשם גרסאות רבות ושונות, חלקן סותרות אחת את רעותה. גם שם, גרס כי המנוח מת מוות טבעי, אך בהמשך חזר וסיפר כי הבן רצח, או כנראה רצח, את המנוח. בשלב מסויים בחקירתו, הנאשם כרך אף את עצמו ברצח המנוח.

הבן זומן אף הוא לחקירה במשטרת גלילות ובהמשך נעצר, כשהכחיש כאילו המנוח נרצח, מכל מקום הכחיש מעורבות כלשהי מצדו במות אביו.

בהתבסס על חלק זה או אחר מדבריו של הנאשם במשטרת גלילות, הוגש כתב האישום כנגד הנאשם, וכתב אישום נפרד הוגש כנגד הבן, בהם יוחסה לשניים רציחתו של המנוח. כתב האישום כנגד הבן נדון בפני הרכב אחר של בית משפט זה.

6.         הנאשם ניהל "משפט זוטא" בכל הקשור לקבלת הודעותיו השונות במשטרה, אולם בסופו של ההליך, החלטנו כי יש לקבלן מהנימוקים שפורטו בהחלטתנו מיום 25.3.04.

לפיכך, השאלה הניצבת לדיון - משקלן של הודאות אלה.

לא למותר לציין, כי בעמדו בפנינו, הכחיש הנאשם מכל וכל כאילו המנוח נרצח, בין אם על-ידו ובין אם על-ידי הבן.

הבן, הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בפנינו, הכחיש כל מעורבות במות אביו המנוח וטען כי אביו מת מוות טבעי.

7.         הנה כי כן, במקרה דנן עלינו להכריע בתחילה בשאלה הראשונית - האם המנוח אכן נרצח, כטענת התביעה, או האם מת מוות טבעי, כטענת הנאשם והבן. רק לאחר שייקבע כי המנוח אכן נרצח, אזי תתעורר השאלה מי עשה כן.

ודוק, בשל העובדה כי בתחילה לא עלה החשד שהמנוח נרצח על-ידי מאן דהוא, לא נערכו בזמנו בדיקות בדבר סיבת פטירתו, לרבות ניתוח לאחר המוות או בדיקת מכונת ההנשמה. למעשה, לא מצויה בפנינו ראיה ישירה כלשהי אשר יש בה כדי לתמוך בגרסה לפיה נרצח המנוח, למעט דברי הנאשם בחקירותיו השונות במשטרה. אמנם התביעה טענה למניע - רצונו של הבן לגרום למותו של המנוח - אך עדיין אין בכך לספק ראיה, ואף עקיפה, לנסיבות מותו.

בנסיבות אלה ניגשנו לבחינת דברי הנאשם בחקירותיו השונות במשטרה, ובמשנה זהירות. מעבר לכך, נצרכנו גם לבחון האם מתקיים אותו "דבר מה" נוסף, שיהיה בו לתמוך במשקל דברי הנאשם המשטרה.